עולמנו משתנה חדשות לבקרים. לא רק בגלל המצב הנוכחי איתו נאלצת האנושות להתמודד, אלא גם בזכות בני אדם חכמים אשר תמיד רואים לנכון להמשיך ולהתפתח.

אז איך אנו נראים כאנושות מתפתחת (והאם אנחנו בכיוון הנכון)?

ההתפתחויות הטכנולוגיות – השקעת משאבים "החוצה"

אחת ההתפתחויות הקבועות באנושות הינה ההתפתחות הטכנולוגית. כל הזמן אנחנו נמצאים בהשקעת משאבים החוצה, לאותה התפתחות טכנולוגית, ומוסיפים עוד ועוד פתרונות לבעיות.

זה התחיל כשהאדם אימץ את המכונה, באותה מהפכה תעשייתית, ומאז ועד היום אנו רוויים בפיתוחים.

עם הזמן התפתח האדם בצורה משמעותית בהקשר זה, ובעזרת המדע והאוניברסיטאות, תכנון מכני הפך זמין ופשוט למיליוני בני אדם, בעיקר מהנדסים.

בשלב מסוים התחילה להיכנס הטכנולוגיה פנימה, וכיום כמעט ואין דבר שאי אפשר לפתח. אפשר לעשות הכל. מבחינה חיצונית.

בזכות הידע הקיים היום, האדם פיתח רעיונות וממשקים ששינו את העולם באופן דרסטי. האינטרנט, הטלפונים הסלולריים, המחשב… כל אלו הינם פיתוחי על שהפכו את האנושות למכונה שכל הזמן מתפתחת.

אך האם כיוון ההתפתחות נכון לנו?

האם אנחנו בכיוון הנכון

אז בקצרה נגענו בעובדה שהאדם במשך מאות ואלפים בשנים עושה מאמצי על בכדי לפתח את עצמו "החוצה". הכוונה בכך היא שכל פיתוח, התפתחות, משאב שמושקע, מושקע בכדי להמשיך ולפתח את מה שמתרחש מחוץ לאדם.

כל המדינות המתועשות, כל המערב בכלל, אימץ לעצמו את דרך החיים הזו. אפשר לקרוא לזה בשם כולל – מטריאליזם. שהתולדה של המטיראליזם הינה בעיקר התמקדות ביצירת המשאב הנלווה לכך – הכסף.

אפשר לשים לב בנקל שברוב העולם, אצל רוב בני האדם, הכסף הפך להיות מטרת החיים. כלומר, כל המשאבים של האנושות מוקדשים לפיתוחים טכנולוגיים, שהם לכאורה משפרי חיים כאן על כדור הארץ.

אך מה קורה כאשר נותנים לילד קטן בן 5 לשחק בצעצוע כמו סמארטפון? או לאדם מבוגר בן 40, שנפשו עדיין מקרטעת הרחק מאחור, להיות אחראי על סמארטפון, וגם על ילדו בן ה-5 שמשחק בו?

נפש האדם מקרטעת מאחור

אפשר לסכם עד כה בקצרה שעיקר משאבי העולם מופנים כלפי חוץ. כתוצאה מכך, הפכו כסף, תהילה והישגים חיצוניים להיות מטרה. הם לא רק מטרה.

הם כבר כלי מדידה של אדם אל מול עצמו. כלומר, אם לא הגעתי להישגים, אם אין לי תואר, משפחה, בית, כסף, הצלחה, ככל הנראה נכשלתי.

יתרה מכך, אדם מתעורר בבוקר לבדוק את חשבון המייל שלו וחשבון הבנק שלו. ואם המספרים אינם תואמים את ציפיותיו, נוצרת אכזבה עמוקה, תסכול משמעותי ואלו משפיעים רבות על סביבתו ועל מצבו.

ועכשיו נשאלת השאלה, האם לא התבלבלנו בכיוון?

איך יתכן שכל כך הרבה בני אדם נמצאים במצב של חרדה קיומית, פחד מתמיד מכל הסביבה, ואין כאן מיקוד בפחד מוות… פחדים קטנים. כמו הפחד ממה שחושבים עלי, או הפחד מהתגובה של מישהו מהעבודה שלי עלי. שאולי אפילו יביא לכך שיפטרו אותי. ועוד פחדים למיניהם.

איך יתכן שכל כך הרבה בני אנוש מכורים היום לרשתות חברתיות, מכשירים דיגיטליים, ועושים הכל בכדי לקבל מידע מחוץ להם שישפיע על הפנימיות שלהם?

נשאיר שאלות אלו כפתוחות לכל קורא לעשות את החושבים שלו לבדו.

ונסכם, שאכן היתה פה מהפכה תעשייתית שהביאה מיכון רב לאנושות, הביאה פתרונות שהאיצו את האנושות קדימה, והנה הגענו עד הלום.

אולי כדאי לשאול, ברוח התקופה, האם גם בני האדם הפכו למכונות בעצמם, אשר מה שמניע אותם זה פחד, תסכול, חרדה, תשוקות ועוד? האם הכיוון שלך בחייך נכון?